החלטה בתיק רע"פ 6668/05

           נגד המבקש, סלאח בן סלים עדוי, הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בנצרת, בו יוחסו לו עבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה במהירות מופרזת וקלות דעת שגרמה נזק לאדם ולרכוש ואי-שמירת מרחק, עבירות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיפים 64, 40, 62(2), 38(2) ו-(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, ותקנות 54(א) ו-49(א) ו(ב) לתקנות התעבורה. נטען, כי ביום 22.10.01 נהג המבקש את רכבו בקטע הכביש המוביל מבית רימון לצומת הכפר טורעאן, במהירות מופרזת ומבלי ששמר על מרחק מהרכב שנסע לפניו ושהיה נהוג על ידי המנוח, יוסף יוסף. ועוד נטען, כי בעת שהמנוח האט את מהירות נסיעתו כאשר חלף על פני שני רכבים שהיו מעורבים בתאונה, התנגש בו המבקש עם חזית רכבו, וכתוצאה מכך נגרם מותו של המנוח, ואילו המבקש והנוסעים ברכבו נפצעו קל. כן נגרם נזק לשני הרכבים המעורבים בתאונה.

           במהלך משפטו נמנע המבקש מלהעיד להגנתו, אולם באמצעות בא-כוחו הודה במעורבותו בתאונה, ובקיומו של קשר סיבתי בינה למותו של המנוח. עם זאת, טען המבקש, כי הוא נהג כדין והקפיד לשמור מרחק מרכבו של המנוח, ואם התאונה התרחשה היה זה עקב החשכה ששררה אותה שעה בזירה, וכן עקב היותו של הכביש רטוב. עוד טען המבקש, כי דו"ח בוחן התנועה שהוגש על ידי המשיבה כלל טעויות, ולפיכך אין לבסס עליו ממצאים. טענה אחרונה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום, לאחר שבוחן התנועה נחקר, ונמצא כי הטעויות עליהן הצביע המבקש הינן טעויות רישום ותו לא.

           לאחר שהונחו בפני בית המשפט דו"ח בוחן התנועה, פרוטוקול חקירתו במשטרה של המבקש, ונשמעו עדויותיהם של שני הנוסעים האחרים ברכבו, מצא בית המשפט כי בעת התאונה דלקו האורות האחוריים ברכבו של המנוח, וכי הכביש לא היה רטוב כלל. עוד נמצא, בהתבסס על הודאת המבקש בחקירתו, כי בעת התאונה הוא נסע במהירות של 105 קמ"ש, ולא הבחין בכך שרכבו של המנוח מאט את מהירות נסיעתו, הן משום שלא שמר על מרחק נאות מאותו רכב, והן משום שהסיט את מבטו לימין הכביש. על יסוד ממצאים אלה קבע בית המשפט, כי נהג סביר "יכול וחייב היה לצפות מראש הן את התרחשותה של התאונה לרבות התוצאה הקטלנית והן את הדרך שבה התרחשה" (עמוד 12 לפסק הדין), ובעקבות כך הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו. בהמשך, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, גזרה הערכאה הראשונה למבקש 7 חודשי מאסר, 8 חודשי מאסר על-תנאי, רישיון הנהיגה שלו נפסל למשך 10 שנים בפועל, וכן הושתו עליו 12 חודשי פסילה על תנאי, וקנס בסך 3,000 ש"ח.

           המבקש, אשר לא השלים עם הרשעתו והעונש שנגזר לו, ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי. אולם, טענותיו אשר כוונו בעיקר כנגד ממצאיו של בוחן התנועה נדחו, וכן נקבע כי הרשעתו נסמכת ממילא גם על עובדות בהן הודה המבקש במהלך חקירתו, והכוונה בעיקר לשתיים: המהירות האסורה בה נהג ואי-שמירתו של מרחק מתאים מהרכב שנסע לפניו. טענותיו של המבקש באשר לחומרת העונש שהושת עליו, נדחו אף הן. בית משפט קמא הדגיש, כי מדובר במי שלחובתו ניצבת שורה ארוכה של עבירות תעבורה אותן ביצע בעבר, וכי "מדובר באדם אשר הוכיח במעשיו בעבר זילות בחיי אדם ואשר בנהיגתו והתנהגותו סיכון חיים" (עמוד 15 לפסק הדין).

           עתה עותר המבקש לקבלת רשות ערעור, אולם לאחר שעיינתי בבקשתו נחה דעתי כי דינה להידחות. המבקש סבור כי בחוות דעתו של בוחן התנועה שזורות טעויות מהותיות המרוקנות מתוכן את ממצאיו של בית משפט קמא. ועוד, לטענתו התאונה בה היה מעורב הייתה בלתי נמנעת, בשל כך שהמנוח סטה ממסלולו ובלם בלימת פתע. המבקש אף סבור כי לא הוכח שנהיגתו הייתה מסוכנת או רשלנית. יתר ביקורתו של המבקש כוונה אל העונש שהושת עליו. להשקפתו, שגה בית משפט קמא כאשר לא ראה חובה לקבל בעניינו תסקיר של שירות המבחן, ולא נתן משקל ראוי לגילו ומצב בריאותו.

           הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת רק מקום שמתעוררת שאלה משפטית כללית, שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. לא כזו היא הבקשה המונחת בפני, בה שב המבקש ומעלה טענות עובדתיות באופיין, אשר נדונו לעומקן על ידי שתי ערכאות קמא. הוא הדין בכל הנוגע לטענות המתייחסות לעונש שנגזר למבקש, באשר זה איזן נכונה בין נסיבותיו האישיות לבין התוצאות הקשות שנגרמו כתוצאה מדרך נהיגתו הרשלנית.

           לאור האמור, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.

           ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"ה (12.7.2005).

                                                                                                    ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: